img ארלוזורוב 118, חיפה
  • עקבו אחרינו
זהות מינית/מגדרית וביטחון – 2015

 

 

ביטחון של נשים לסביות ביסקסואליות, טרנסג’נדריות וקוויריות במרחב הציבורי.

חוקרות: אסיה איסטושינה ואיריס זמיר

תרגום : דנה פלג

 

30% מהנשים הותקפו פיזית במרחב ציבורי על רקע הומופובי

69% מהנשים  הותקפו או הוטרדו מינית בגלל נטייתן המינית או זהותן המגדרית.

85% מהאמהות הלטב”קיות  חששו שהילדים שלהן ייפגעו.

21% מילדיהן של נשים לטב”קיות נפגעו בצורה כזאת או אחרת, בשל זהותן המגדרית או נטייתן המינית של אמהותיהם.

ישראל נתפסת כחוף מבטחים לקהילה הלהטב”קית (לסביות, הומואים, טרנסג’נדרים, ביסקסואלים וקווירים). פיגועים כגון זה שהתרחש במצעד הגאווה בירושלים ביולי 2015 זוכים ליחס מבטל, כאירועים חריגים שאירעו בשל “עשבים שוטים”. הנחה מקובלת נוספת היא כי אלימות ותקיפות הומופוביות מכוונות יותר כלפי הומואים מאשר כלפי נשים לטב”קיות.

שאלתנו היא: כמה בטוח הוא חוף מבטחים זה עבור נשים לטב”קיות? האם נשים לטב”קיות חשות בטוחות במרחב הציבורי בישראל?

אנו, במדד הביטחון של נשים (קואליציה של שישה ארגונים פמיניסטים – נשים נגד אלימות, קואליציית נשים לשלום, אשה לאשה, אסוואת, פרופיל חדש וכאין) החלטנו לערוך מחקר הנוגע לבטחונן של נשים לסביות, ביסקסואליות, טרנסג’נדריות וקוויריות בישראל. אנו מבקשות להודות לכל מי שסייעה לנו במלאכה, בשיתוף חוויותיה, במילוי השאלון (הארוך למדיי) שלנו, בשליחתו לחברות ובתמיכה בפרויקט. בסקר השתתפו נשים בנות גילאים שונים, מאזורים גיאוגרפיים שונים, בעלות נטיות מיניות וזהויות מגדריות שונות, וכן מארצות מוצא וממעמדות סוציו-אקונומיים שונים. לפניכם הדברים שחלקו עמנו:

 

גן עדן ללהטב”קים? לא בטוח.

שאלנו נשים האם הותקפו בגלל נטייתן המינית או זהותן המגדרית.

  • 30% חוו אלימות פיזית לפחות פעם אחת
  • 80% הותקפו באופן מילולי.

גם בתל אביב, “הבירה הגאה” כביכול,  הנתונים לא היו שונים באופן משמעותי.

 

“כשהסתובבתי עם בת-זוגתי ברחובות ירושלים נתקלנו לעיתים קרובות (כל יום) בהערות משפילות, קללות, לפעמים יריקות. יש לציין שלא התנשקנו בציבור או עשינו משהו “פרובוקטיבי” כביכול, רק הלכנו זו לצד זו וכנראה שניראנו כמו זוג.”

“השתתפתי במצעד וחברתי נדקרה ונרצחה בשנאה תהומית מול העיניים שלי רק כי תמכה באהבה ומאז אינני מרגישה מוגנת בשום מקום”

 

אפליה משולשת

ואם לא די בהיות אישה ולטב”קית, נשים המשתייכות לקבוצות מוחלשות בקהילה הלהט”בית סובלות מגורם נוסף להעדר ביטחון.

  • בממוצע, הסיכוי של נשים מזרחיות להיות בארון גדול ב 50% מזה של נשים לטב”קיות אחרות.
  • אנשים טרנסג’נדרים וג’נדרקווירים הם אלו החווים אלימות על בסיס קבוע. לרוב מדובר בצעירים או במבוגרים יותר בקהילה, מה שהופך אותם לפגיעים יותר.
  • הסיכוי שנשים לטב”קיות דוברות רוסית יישאלו שאלות פולשניות על גופן וחיי המין שלהם, גדול ב 50% מזה של נשים אחרות.
  • הרוב המוחלט שלהנשים  הלטב”קיות הפלסטיניות  אינן מספרות על זהותן המינית/המגדרית, אלא רק ללטב”קיות אחרות, ותכופות שומרות את הסוד לעצמן.

מה גם, נשים פלסטיניות מכל נטייה ומגדר באופן כללי לא מרגישות בטוחות במרחב הציבורי בישראל – כמו שעלה מהדו”ח של מדד הביטחון של 2014 70% מהן חוות חשש מתמיד מתקיפה פיזית על רקע לאומני.  נשים פלסטיניות לטב”קיות מדווחות שעבור נשים רווקות דווקא להיראות בציבור עם בת זוג יותר קל מאשר להיראות עם בן זוג, כי שתי נשים נתפסות כשתי ידידות, וזה מעורר פחות חששות ושיפוט.

 

“בגדול אני ממש לא חושבת שיתקפו אותי, אני די מרגישה ביטחון. אני לא רצה לספר לאנשים שאין צורך שידעו, גם אין סיבה לספר לסתם מישהו על חיי המין שלי (ואם לא יודעים אז גם למה שיתקפו)”

 

“לא יצא לי להיות מותקפת אישית לעתים תכופות, אבל כשזה קורה אלה תקיפות פיזיות אלימות [על רקע הזהות המגדרית]  והמשטרה לא מתייחס לכך ברצינות “

 

גילויי חיבה פומביים

זוגות הטרוסקסואלים לרוב אינם מהססים להפגין חיבה בפומבי. לא כך הוא באשר לנשים לטב”קיות. אין זה פלא, בהתחשב בכך שהן סובלות מאלימות הומופובית.

  • 82% מהנשים נמנעות מלגעת בבנות/בני זוגן במקומות ציבוריים, לפחות חלק מהזמן.

” כל פעם שאני הולכת בערב עם בת הזוג שלי לבלות אנחנו נמנעות באופן קבוע מלתת ידיים כאשר אנחנו רואות קיוסקים עם חבורות גברים/תלמידי תיכון …ותמיד אני אפחד לעשות זאת ליד הבית שלי כי אני גרה בכניסה לבני ברק”

 

“אני יכול להסתכל?”

ישנו היבט נוסף של אלימות שמופנה לנשים לטב”קיות. לא זו בלבד שהיותן קוויריות אינו מונע מגברים להטרידן מינית, הוא אף מדרבן אותם לעשות זאת.

69% מהנשים בסקר הותקפו או הוטרדו מינית בגלל נטייתן המינית או זהותן המגדרית. 24% מהן חוות זאת מספר פעמים בחודש ואף למעלה מזה.

תכופות רואים גברים בזוגות של נשים לסביות מעין שעשוע מיני. פעמים אינספור שואלים גברים נשים לסביות אם יוכלו “להצטרף” או “להסתכל”. לעתים קרובות מקבלות נשים ביסקסואליות הצעות להצטרף לזוג “כדי להכניס קצת פלפל לחיים”.

מבחינה זו, להומואים קל יותר. עוד לא שמענו על אישה הטרוסקסואלית שתזמין את עצמה לצפות בזוג גברים המקיימים יחסי מין או להצטרף אליהם.

 

“הרבה א.נשים לא מבינות כמה מטרידים אותנו ברחוב. כשאני מספרת בעבודה שמקללים אותי ומציעים לי הצעות מגונות במרכז תל אביב, אף אחד לא מאמינה לי. אומרות לי (בעיקר אומרים) שאני מגזימה ולוקחת את זה קשה מדי.”

 

“הבחורים האלה שלא הכרתי בכלל התחילו לשאול אותי – אז מה, תוכיח שאתה גבר, תוריד את המכנסיים, ופשוט התחילו לגעת לי בחזה, לבדוק אם יש לי שדיים או לא.”

 

“לא מעניין אותנו עם מי את שוכבת”.

לא נכון. עצם ציון העבודה שאישה נמצאת במערכת יחסים עם אישה, או שהיא טרנסג’נדרית, מביא תכופות לשאלות פולשניות על גופה וחיי המין שלה. במקרים רבים מוצג הדבר כמחווה של קבלה ו”ניסיון להבין”. מפתיעה התדירות הגבוהה בה נשאלות לסביות וביסקסואליות “איך בדיוק אתן עושות את זה?” “מי הגבר ומי האישה בסקס?”. אנשים טרנסג’נדרים נשאלים, ללא כחל ושרק, מה יש להם בין הרגליים.

 

ילדיהן של נשים לטב”קיות – האם הם בטוחים?

מצד אחד, נשים לטב”קיות חשות תכופות כי בזכות ילדיהן החברה מקבלת אותן יותר, וכי הן נתפסות כ”יותר נורמאליות”. מצד שני, אחד מפחדיהן הגדולים ביותר של נשים בקהילה הלהט”בית הוא שילדיהן ייפגעו בשל הסטיגמה שהודבקה למשפחתן הבלתי-קונבנציונאלית.

85% מהנשים חששו שהילדים בחייהן ייפגעו.

חששות אלה, לצערנו, אינם בלתי מבוססים.

21% מילדיהן של נשים לטב”קיות נפגעו בצורה כזאת או אחרת, בשל זהותן המגדרית או נטייתן המינית של אמהותיהם.

 

“אני פוחדת ששתי הילדות שלנו יחוו פגיעה או השפלה בגלל שהאמהות שלהן לסביות. זה הפחד הכי גדול שלי.”

 

יציאה מהארון

כפי שנשים לטב”קיות רבות יודעות, יציאה מהארון אינה מתרחשת אחת ולתמיד. גם אישה שנמצאות “מחוץ לארון” בפני לבני משפחה וחברים עומדת תמיד בפני ההחלטה: האם אני חשה בטוחה דיי לצאת מהארון בפני אדם כזה או אחר?

  • 81% מהן מסתירות את זהותן מפני זרים, לפחות חלק מהזמן.

חיי היומיום שלנו רצופים במפגשים עם זרים כמו אנשי תחזוקה, נהגי מוניות, מוכרים בחנות השכונתית, רופאים ועוד. הצורך לקחת בחשבון אפשרות של תקיפה הומופובית מוסיף למתח וללחץ שחוות נשים לטב”קיות בחי היום יום שלהם.

 

“אני די “לא נראית”. יש לי צמיד [בצבעי הגאווה]  אבל אני מסתובבת אתו רק במקומות מסוימים שאני מכירה וכשהוא עליי אני כל הזמן מודעת למה שקורה מסביב ואם יש משהו שלא מוצא חן בעיניי אני מורידה מהר. עם הצמיד אני מרגישה לפעמים כמו מטרה נעה.  מצד אחד אני שמחה מאוד שאני “לא נראית” ומצד שאני אני ממש מתביישת שאני שמחה כי אני יודעת שזה לא בסדר.”

 

השוואה לאוכלוסיה הכללית

בנוסף לכל אלה, נשים לטב”קיות נוטות להיות יותר עניות מנשים הטרוסקסואליות. סביר להניח כי אחת הסיבות לכך היא פערי השכר בין גברים לנשים, כך שאפילו נשים החיות בזוגיות מרוויחות פחות ממשפחה הטרוסקסואלית.

הבחירה לחיות בגלוי כלסבית, ביסקסואלית, טרנסג’נדרית או קווירית בישראל אינה פשוטה. תחושת הבטחון של נשים לטב”קיות מתערערת תכופות. נשים מסוימות סובלות מכך יותר מנשים אחרות (לדת, לאום, ארץ מוצא ומצב משפחתי יש כאן תפקיד חשוב). המחקר שלנו מצביע על כך כי נשים שנמצאות מחוץ לארון נוטות להיות יותר מאושרות מנשים, שבשל הסיבות השמורות איתן, נשארות בארון.

אנו, במדד הביטחון של נשים, מאמינות כי חשוב שהמרחב הציבורי היה בטוח, בכל מאת האחוזים, עבור נשים לטב”קיות, וכל שאר המגדרים. אנו מאמינות כי על המרחב הציבורי להעניק לנו תחושת בטחון ושמחה, נהיה מי שנהיה.