img ארלוזורוב 118, חיפה
  • עקבו אחרינו
מלחמה 2014

logo

 

 

מדד הביטחון של נשים

 

 

צוות  מדד הביטחון פיתח שיטה יחודית למיפוי השינויים בתחושת הבטחון של נשים. שיטה זו מהווה מקור אמין לנתונים ומידע עבור פעילים חברתיים, ארגונים חוץ-ממשלתיים וקובעי מדיניות בישראל, ומסייעת להם לפעול למען בטחונן של נשים בקהילות שונות.

 

סקרי  מדד הביטחון נערכים מדי שנה, מאז 2012. השאלון בוחן הן את חוויותיהן של נשים והן את חששותיהן באשר לסוגיות כמו אלימות במשפחה, העדר ביטחון כלכלי, אלימות מינית, אובדן בית, מלחמה, הפצצות ופיגועים, וכן הלאה.

 

קואליציית  מדד הביטחון

מדד הביטחון של נשים מורכב משישה ארגוני פמיניסטיים, יהודיים ופלסטיניים כאחד: אשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה, קואליציית נשים לשלום, כייאן – ארגון פמיניסטי, אסוואת – נשים פלסטיניות גאות, נשים נגד אלימות, ופרופיל חדש. כל אחד מארגונים אלה תורם בצורה יחודית משלו לפרויקט.  

 

השפעות מלחמת 2014 על תחושת הביטחון של נשים בישראל

 

הסקר האחרון של  מדד הביטחון נערך מייד לאחר המלחמה האחרונה נגד עזה, ועסק בתחושת הביטחון וברמת הלחץ (סטרס, עקה) של נשים בתחומי חיים שונים. במסגרת הסקר רואיינו מאות נשים יהודיות ופלסטיניות המתגוררות באזורים שונים בישראל. בנוסף לשאלות הבסיסיות שאנו שואלות מדי שנה, הפעם שאלנו נשים גם על חששותיהן מפני תקיפה גופנית או מילולית בגלל מוצאן האתני, כלומר, היותן יהודיות או פלסטיניות.

 

השפעת הקרבה לאזורי התקפות כבדות על נשים

 

בראש ובראשונה, מראות תוצאות סקר מדד הביטחון של נשים כי רמת הלחץ  לה גרמה המלחמה היא גבוהה מאוד, ועומדת על 52.4%. כצפוי, הלחץ היה גבוה יותר אצל הנשים שחיו באזורי ההתקפות הכבדות. גילינו גם כי יהודיות שחיו באזורים אלה חוו יותר פחד ולחץ, ולא רק באשר לחייהן או לרווחת משפחתן. הן חששו הרבה יותר למצבן הכלכלי ופחדו יותר לאבד את בֵּיתן, מנשים שחיו באזורים שלא הופגזו באופן קבוע.

 

גם כאן, יש חשיבות לזווית המגדרית – 20% מהיהודיות שחיו באזורים היותר שקטים חששו מאלימות במשפחתן במהלך המלחמה, ואילו בקרב נשים שחיו באזורי הפגזות כבדות עלה שיעורן ל-40%, פי שניים! נתונים אלה מאשרים את הנתונים אודות אלימות במשפחה שדווחו על ידי קווי הסיוע לנשים הסובלות מאלימות במשפחה, ולפיהם בתקופת המלחמה חלה עליה חדה במספר הנשים שפנו אליהן לעזרה.

 

 

 

לילך, תושבת הדרום ועובדת בעוטף עזה:

המשכתי לעבוד, הרגשתי כאילו אני בקזינו, האם תהיה אזעקה כשאני באיזור או לא. יום אחד הייתי במכללת ספיר והיתה אזעקה, נכנסתי לאוטו ונסעתי ברחתי, הרגשתי שאני חייבת להתרחק רחוק ככל האפשר מהמלחמה.

 

השפעת המלחמה על נשים פלסטיניות בישראל

פלסטיניות המתגוררות בישראל חשו במהלך המלחמה חוסר ביטחון ופחד ברמות גבוהות הרבה יותר משחשו יהודיות.  מחצית (50%) מהנשים היהודיות דיווחו כי חוו לחץ תמידי ופחד מהמלחמה, ואילו שיעור הפלסטיניות שדיווחו על כך זינק ל-80%!

 

נסרין:

הרבה  חוסר אונים , זה מה שאני הרגשתי  בזמן ההתקפה על  עזה.  ההתקפה לא הייתה על  העזתים,  זאת הייתה התקפה על כל ערבי במקום הזה.  פחדתי  לדבר ערבית,  פחדתי ללבוש סמלים לאומיים, פחדתי ללבוש כל מה שיכול להראות שאני ערבייה, כמעט ולא השתמשתי בתחבורה צבורית.  שתקתי כששמעתי אנשים ימיניים גזעניים מכלילים ברחוב, וגם שתקתי מול הצביעות של השמאל.

אך כשראיתי נשים וילדים מתים בעזה כמו זבובים, הרגשתי כעס, הפחד לאט לאט נעלם, והפך לכעס, כעס עם אלימות. שאלתי את עצמי, למה הם לא מתים? ואנחנו כן? למה העולם שותק?

פתאום הבטחון שלי הפך להיות שולי, מה יקרה לי, ירביצו לי ? יעצרו אותי? יחקרו אותי? אבל שם הסכנה האמתית, שם בעזה, המילה ביטחון כבר לא רלוונטית, שם אולי המילה הישרדות מתאימה יותר.  

 

60% מהפלסטיניות דיווחו על פחד שיותקפו מילוליות במקומות ציבוריים, רק בשל היותן פלסטיניות. 70% מהן חששו שיותקפו גופניות, רק בשל היותן פלסטיניות.

לשם השוואה, 30% מהנשים היהודיות פחדו מתקיפה פיזית בשל היותן יהודיות, ו-15% חששו מפני תקיפה מילולית על רקע זה.

 

חולוד:

במשך שבועיים שלמים נמנעתי מלנסוע בתחבורה ציבורית. כשהייתי צריכה לנסוע ברכבת, ורציתי לקחת את המחשב הנייד שלי איתי, אני זוכרת שהיו עליו מדבקות בערבית: “הזכות שלי לחיות, לבחור, להיות”. אז המחשב הנייד שלי נשאר בתיק. והשפה שלי גם. כשחברה שלי התקשרה במהלך אותה נסיעה ברכבת, מלמלתי בשקט: ‘אהה, הממם, כן, אוקיי, ביי’.

במשך שבועיים שלמים, הם הצליחו לרסק אותי, למחוק את השפה שלי, להשתיק את הקול שלי, אפילו את החיוך. זו היתה תחושה של שיתוק מוחלט…

אבל היום אני קמה, ואני מחייכת. כי אם החיוך שלי נמחק, זה אומר שהם הצליחו לרסק אותי… לא משנה כמה הם ינסו למחוק את השפה שלי, להשתיק אותי, אני ארים את הקול שלי למען הצדק. ואני מסרבת לאבד תקווה, אני מסרבת לוותר על החיוך שלי…

 

חווית המלחמה של אמהות

 

אחד הגורמים העיקריים למתח וחרדה בתקופת המלחמה אצל נשים, הוא הדאגה ליקיריהן. רוב מוחלט של הנשים דואגות לבני/בנות זוגן, ילדים והורים. אלא שאז השווינו בין נשים שחיות עם ילדים עד גיל 18 לבין נשים שאינן חיות עם ילדים קטינים. מצאנו כי רוב מוחץ של 55% מהנשים שחיות עם ילדיהן חוו רמות גבוהות של דאגה ליקיריהן, לעומת 18% בקרב נשים שאינן חיות יחד עם ילדים עד גיל 18.

 

יסמין:

אני דואגת לבעלי ולאמי, כמובן, אבל הפחד לילדיי הוא גדול הרבה יותר, אי אפשר להשוות. אני בטוחה שזה ככה אצל כל האימהות.

 

נתון נוסף מלמד אותנו רבות על פחדן של נשים לאבד את חייהן. שיעור הנשים שדיווחו על רמת דאגה גבוהה ואף גבוהה מאוד בקרב הנשים שחיו ללא ילדים היה 20%, ואילו בקרב אלה שחיו עם ילדים, עלה שיעורן כמעט פי שניים, ל-38%. כשאם חוששת לאבד את חייה, היא אינה חוששת לעצמה בלבד, כי אם להשפעה ההרסנית שתהיה, קרוב לוודאי, לארוע כזה על ילדיה.

 

היו נשים שחשו שעליהן להיות חזקות, כדי שהחוויה תהיה פחות טראומטית עבוד ילדיהן.

 

מיטל, תושבת המרכז ואם לתינוקת בת שנה:

את כל סדר היום קבעתי לפי סדר האזעקות. האתגר היה שנהיה לבושות ומוכנות בשש בבוקר לפני אזעקת הבוקר. בשביל הבת שלי ניסיתי להפוך את הירידה למקלט והפגישה עם השכנים למסיבה, העיקר שהיא לא תפחד.

 

בנוסף לפחד מפני סכנות מיידיות, נשים גם חששו לעתיד ילדיהן, וחשו יאוש מוחלט באשר לסיכויים לסיים את מעגל האלימות.

אירנה:

הבן שלי שאל אותי: ‘זה אומר שכשאני אגדל אני אצטרך למות או להרוג?’ זה היה רגע נורא ואיום בשבילי, חשבתי לעצמי ‘זה לא יכול להימשך ככה, האלימות הבלתי נגמרת הזאת חייבת להיפסק!’

 

דו”ח מדד הביטחון של נשים ככלי לשינוי

 

צוות  מדד הביטחון פרסם מספר דו”חות, כגון “נשים ואלימות ממסדית”, “יציבות כלכלית ובטחונן של נשים”, “נשים, נכות וביטחון” שהוצגו בפני מקבלי החלטות, ארגונים חוץ ממשלתיים, התקשורת והציבור הרחב.  מדד הביטחון משמש כלי חשוב לשינוי חייהן של נשים החיות בישראל.

 

לפרטים נוספים פנו אלינו ב: women.network1@gmail.com